עיריית נתניה נ' דניה קוסמטיקה בע"מ

פסק דין

1. עיריית נתניה תבעה מהנתבעת, חב' דניה קוסמטיקה בע"מ, יתרת חוב נטענת בסך 12,603 ₪ עבור אספקת מים, בשנים 2002 - 2003, לנכס שבהחזקת הנתבעת, ברח' הכדר 16 באזור התעשייה הישן.

[תחילה הגישה העירייה את התביעה לגבי שנת 2004, אך אין מחלוקת כי החל משנה זו פעל כבר תאגיד "מי נתניה" בנעליה של העירייה. העירייה מאשרת - בתצהירה של מנהלת מחלקת הגבייה - כי הנתבעת משלמת כסדר עבור אספקת המים, על פי החיובים שהיא מקבלת מ"מי נתניה". העירייה הגישה כתב תביעה מתוקן, ולפיו יתרת החוב מושא התביעה היא לשנים

2002 - 2003].

2.אין מחלוקת כי החיוב מורכב משניים: חיוב על פי שעון המים הפרטני של עסקה של הנתבעת; בצירוף חיוב בגין חלקה של הנתבעת בצריכת המים המשותפת של הבניין שבו נמצא עסקה. המחלוקת נסבה על החיוב בגין צריכת המים המשותפת.

3.הנתבעת טוענת כי העירייה חייבה אותה בשיעור של 35% מהצריכה המשותפת, על פי היחס שבין שטח עסקה לבין סך-כל שטח העסקים בבניין. הנתבעת טוענת כי בסיס-חיוב זה עומד בניגוד להוראת סעיף 4 (5) 5.1 לכללי המים (תעריפי מים שמספקים ספקים מקומיים),

התשנ"ד - 1994 (להלן: סעיף 4 (5) לכללי המים); שם נקבע כי בנכס שאינו למגורים תחולק צריכת המים המשותפת "לפי היחס שבין כמות המים שרשם מד-המים המשמש כל צרכן בנפרד, לבין הכמות הכוללת של המים שרשמו כל מד-המים הנפרדים בנכס".

ב"כ הנתבעת מסתמך אף על סעיף 10 לכללי המים שמקנה עדיפות לכללים אלה על פני חוקי עזר של הרשות המקומית. בהתאם לכך טוענת הנתבעת כי חוייבה בסכום מופרז, שלא כדין.

עוד טוענת הנתבעת כי העירייה הכירה בטעותה לגבי חיוב בגין מים, עבור נכס אחר שבחזקתה. כמו כן מצביעה הנתבעת - בטבלאות שהובאו בתצהיר של מנהלה, מר משה בן

ששון - על "קפיצה" ניכרת מאד, ובלתי מוסברת, בכמות הצריכה המשותפת, החל מחודש מאי 2003.

4.מטעם העירייה הצהירה והעידה גב' לבנה חניה, מנהלת מחלקת הגבייה. בסעיף 4 לתצהירה ציינה את מספר מונה המים, שעליו נסבה התביעה, ומוסכם בין הצדדים כי מונה זה נמצא במבנה שברח' הכדר 16 (ראו בעמ' 8 לפר').

מתוך תצהירה של גב' חניה, על נספחיו, אין ניתן להבין כיצד חושב חיובה של הנתבעת עבור הצריכה המשותפת. אין בתצהיר זה התייחסות לטענתה המשפטית של הנתבעת בדבר אופן החישוב הנכון של חיוב זה, על פי הוראת סעיף 4 (5) לכללי המים.

גב' חניה מאשרת בתצהירה כי הנתבעת הסדירה באופן מלא את תשלומי המים בגין נכס אחר שבחזקתה, כפי שנטען בסעיף 10 לתצהירו של מנהל הנתבעת, אך לדבריה אין לכך קשר לחוב בגין הנכס מושא התביעה.

ב"כ העירייה הבהיר (בעמ' 8 לפר') כי הנכס האחר שברשות הנתבעת - אשר לגביו מאשרת העירייה כי אין כל יתרה של חוב-מים - מצוי ברח' הכדר 14, סמוך לנכס מושא התביעה, אולם התביעה נסבה רק על מונה מים שברח' הכדר 16.

בעדותה בביהמ"ש אישרה גב' חניה כי החיוב לגבי הצריכה המשותפת חושב על ידי העירייה על פי יחסי-השטחים (קרי: גודל השטח של הנישום ביחס לכלל השטחים במבנה); ולא על פי יחסי-הצריכה, כנדרש בסעיף 4 (5) לכללי המים. בתצהירה של גב' חניה נאמר כי הנתבעת מחזיקה בשטח של כ- 3,000 מ"ר, אך טענה זו שנוייה במחלוקת, ככל שמדובר בבניין שברח' הכדר 16, אשר החוב מושא התביעה מתייחס רק לגביו (ראו דברי ב"כ הנתבעת, בעמ' 10 לפר').

גב' חניה העידה כי חישוב החיוב בצריכה המשותפת לפי יחס-שטחים, ולא לפי יחס-צריכה, נעשה על ידי העירייה לפחות משנת 1991, שבה החלה לעבוד בעירייה, ועד שנת 2004, שבה הועבר הטיפול במשק המים לתאגיד "מי נתניה". גב' חניה העידה כי אופן חישוב זה "נקבע על ידי העירייה" (בעמ' 4 לפר'). לא היה ביכולתה להתייחס להיותו של אופן חישוב זה מנוגד להוראת סעיף 4 (5) לכללי המים.

ב"כ הנתבעת הציג לגב' חניה מספר שאלות בעניין חישוב החיוב לשיטתה של העירייה, על פי יחסי-השטחים. גב' חניה לא היתה מסוגלת להסביר את החיוב גם על בסיס החישוב שהעירייה גרסה. היא לא יכלה לומר מה היה גודל שטח הנכס, שהובא בחשבון לצורך החישוב; מה היה גודלם של שטחים שכנים באותו מבנה, אשר שטח-החיוב של הנתבעת היה אמור לעמוד ביחס אליהם; וכד'.

יתרה מזאת: על פי סעיף 13 לתצהירה של גב' חניה, הרי נספח ה' לאותו תצהיר אמור להכיל פרטים בדבר השטחים הרלבנטיים לחישוב החיוב. הנכס מושא התביעה מצוי כאמור ברח'

הכדר 16. ב"כ הנתבעת עימת את גב' חניה עם כך שמתוך 12 הדפים שבנספח ה' לתצהירה, רק בשניים מופיעה הכתובת: רח' הכדר 16, ואילו באחרים מופיעות הכתובות: רח' הכדר 14 (שלגביו אין מחלוקת כי הנתבעת הסדירה את חוב המים); וכן הכדר 18, הכדר 20, או ללא מספר בניין כלל. מספרי הבניינים במסמכים שבנספח ה' לתצהירה של גב' חניה - שאמור לתמוך בתביעה דנן - כוללים איפוא גם בניינים שכנים לנכס שבהחזקת הנתבעת, אשר אין מחלוקת כי אינם מושא התביעה.

בנסיבות אלה מתעוררת כמובן השאלה: האם אין כאן תביעה-בכפל, ש"חובקת" גם חיובים שגויים, לגבי נכסים אחרים, בעוד שב"כ העירייה הודיע במפורש כי התביעה דנן נסבה רק לגבי הנכס שברח' הכדר 16. גב' חניה לא יכלה להשיב על פירכה זו. היא טענה כי "הכתובות באזור התעשייה מאד מבולבלות"; "יש בעיה עם המספרים באזור התעשייה" (בעמ' 5, 6 לפר'); וכי אינה נמצאת בשטח ואין בפיה מענה לשאלות הללו של ב"כ הנתבעת.